תאוריה בנושא הנחיה של ילדים את חבריהם

הנחיה של ילדים את חבריהם הוא דפוס מרכזי בגן הדיאלוגי. ניתן להסביר זאת בכך שהנחייה של ילדים את חבריהם בפעילויות השונות מזמנת להם התנסות בהובלה, במנהיגות, ובכישורי הנחייה מול קבוצה. הם עושים זאת על ידי כך שהם הוגים רעיון שמעניין אותם ובו הם רוצים לשתף את חבריהם, מתכננים את הרעיון ביחד עם הגננת בפגישת תכנון פעילות שמתקיימת בינהם (על פי מודל תכנון פעילות שנבנה מתוך הגישה הדיאלוגית), ובסופו של דבר מנחים את הקבוצה בפעילות על פי הרעיון שהם הגו. דפוס זה מתייחס ללמידה של כישורי הנחייה אצל ילדים בגיל הרך על פי רעיונות העולים מהם. כמו כן הוא מאפשר דרך יישומית לביצוע הנחייה זו באמצעות מודל תכנון פעילות בגן הדיאלוגי. חשוב לציין כי יכולת הילדים להיות פעילים בקבוצה שלהם ולהוביל, מצריכה פרקטיקה ואימון שיתאפשרו במידה שהגננת תזהה ותכבד את קולם ויוזמותיהם של הילדים ותעצים את רעיונותיהם. כדי  לסייע לילדים בלמידת ההנחיה, הגננת צריכה להדריך אותם איך עושים זאת ובכך לאפשר לכל ילד שמעוניין להנחות פעילות לעשות זאת בהדרכתה. הנחייה זו  מעלה את ביטחונם העצמי ואת יכולתם החברתית של הילדים ומאפשרת להם ללמוד כיצד להנחות מבלי להיות שתלטנים או תוקפניים. יש לתת את הדעת לכך שהנחיה של ילדים את חבריהם גורמת לפיתוח יכולות חברתיות תקשורתיות אצל ילדי גן וקשורה בדרך בה הגננת מכבדת את הילדים ומאמינה ביכולותיהם להוביל, לתכנן ולהיות שותפים בלמידתם. דרך זו היא בעלת השפעה רבה על הילדים בהווה, ועל איזה מבוגרים הוא יגדלו להיות בעתיד. ילדים שמנחים את חבריהם צוברים ניסיון אישי  שמתבטא ביכולות חברתיות כמו הקשבה ומעורבות, הבעת דעה אישית, רכישת דרך לדעת לחלוק עם חבריהם את ניסיונם, למידה לחכות לתורם ולהתחלק עם חברים. הדבר תלוי בגישתה של הגננת וכמה היא מאפשרת זאת. ניתן לומר כי כישורי חיים כמו הובלה, מנהיגות, וכישורי הנחייה נבנים ומתעצבים באמצעות הנחייה של ילדים את חבריהם שזהו דפוס אופייני  לילדי גן המתחנכים בגישה הדיאלוגית.

​

מולי אפרת. עבודת דוקטורט. 2016