Our Recent Posts

מעבר ילדי גן לכתה א' – היבטים תיאורטיים ומעשיים

שי אפרת, מולי אפרת

תקציר

האם הילד שלי מוכן לכתה א'? האם עלי להשאירו בגן שנה נוספת על מנת שיהיה בשל יותר ויצליח יותר? אלו הן שאלות המעסיקות מאוד את ההורים ובאופן דומה אך גם שונה את הצוות החינוכי בגן הילדים. במאמר זה אנו מנסים לענות על שאלות מורכבות אלה ולשרטט דרך מועילה לבחינתן ולפתרונן. כשמדברים על מעברים בחיים ניטש וויכוח האם יש להכין את הילד לשלב הבא בצורה יזומה או לאפשר לו לחוות את החיים ומה שהם מזמנים לו ומתוך כך לאפשר לו את הלמידה. ישנו ויכוח שניטש בין מסגרות: בי"ס היסודי היה רוצה שהגננות יכינו את הילדים בצורה שתתאים לאורחות החיים שלו... בי"ס התיכון היה רוצה שבי"ס היסודי יכין את הילדים בצורה שתתאים לאורחות החיים שלו... המאמר משלב ידע תיאורטי מתוך מקורות ספרותיים וכן ניסיון אמפירי רב שנים של הכותבים יחד עם חקר מקרה. מטרתו של המאמר היא לנסות ולשלב כוחות מתוך הבנה שמסגרות החינוך הן שונות אך כולן מתייחסות לאותו הילד. התפקיד של כל מסגרת היא לקבל את הילד כפי שהגיע אליה ולקדם אותו באופן מיטבי מהנקודה הזאת מבלי לעסוק במתן ציונים כלפי המסגרות הקודמות האם הם הכינו מספיק טוב את הילד או לא...במאמר מובאת התבוננות רחבה על התהליכים המתרחשים הן בגן והן בבית הספר המשלימים אלה את אלה מתוך תפיסה שלילדים זכות לחוות ילדות שלמה ומאושרת בעולם בו תוחלת החיים עולה, הבגרות מתארכת והילדות נשארת אי שם הרחק מאחור...



דן לסרי, פילוסוף ואיש חינוך, כותב בספרו "חינוך בביצת הפתעה":"תסמונת המוכנות״.


החיים הם קשים, אין מה לומר... יש מכונים המכינים לבגרות ויש כאלה לפסיכומטרי... יש קורסי הכנה לקראת הצבא, קורסי מכינה לפני האוניברסיטה וכולם יודעים שהאוניברסיטה היא הכנה לחיים... בגן הגננות שוקדות על מוכנות לכתה א'. בבית הספר היסודי מכינים את הילדים כדי שיוכלו ללכת לתיכונים יוקרתיים....הדבר המוזר, כמעט הייתי אומר, העצוב, הוא שלא כל ההכנות הללו ממש מכינות אותנו. מסתבר שיש הרבה הפתעות בדרך, למרות כל ההכנות, ואנו עומדים בפניהן חסרי אונים שהרי הפתעות , מעצם הגדרתן, הן דבר שאי אפשר להתכונן אליו.... אם אנשים במקום לבלות את זמנם בהכנה לחיים, פשוט יחיו, יעשו, יפעלו, ייהנו, הם יהיו גם מוכשרים יותר לחיות, לעשות, לפעול, להנות". (לסרי, 2004. עמודים: 78-79).


מבוא - מעברים בהתפתחות האדם ואנלוגיה למעברים במערכת החינוך

החוק הפיזיקאלי הראשון שניסח אבי הפיזיקה המודרנית אייזיק ניוטון קובע שכל גוף שואף להתמיד במצבו וכך יהיה כל עוד לא יופעלו עליו כוחות אחרים (Cohen, 1970). עקרון דומה מתקיים גם בפסיכולוגיה האנושית- האדם שואף להתמיד במצבו ובדרך כלל יעשה שינוי רק אם כוחות חיצונים או במילים אחרות המציאות יכפו עליו לעשות זאת. כאשר השינוי מתרחש מתקיים תהליך של הסתגלות והתאמה (אקומודציה ואדפטציה) בהתאם לעקרונות שניסח אבי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ז'אן פיאז'ה ((Piaget & Inhelder, 1973. פיאז'ה התייחס אמנם בעיקר לתהליכים הפסיכו-קוגניטיביים אך מובן שיש כאן גם שילוב של תהליכים רגשיים-חברתיים דינאמיים עליהם כתב לראשונה אבי הפסיכולוגיה החברתית אריק אריקסון (Erikson, 1968). אריקסון הדגיש כי הצלחת ההתמודדות עם כל שלב מעבר תקבע במידה רבה מאוד את איכות החיים ואת מידת ההצלחה בשלבים הבאים.

בהמשך לתפיסות אלה יש לראות גם את המעברים משלב לשלב במערכת החינוך ובחיים בכלל (מגן צעיר לגן בוגר, מגן לכתה א', מכתה ו' לחטיבת הביניים, מחטיבת הביניים לתיכון, מהתיכון לצבא ומשם ללימודים גבוהים, עבודה וכו'), כמהווים נקודת קושי. עם זאת יש לשים לב להבדלים בין התהליכים שעוברים הילדים ואלה שעוברים ההורים. אלו הם תהליכים מקבילים ודומים אך הם אינם זהים. מעבר משמעותו שינוי וככזה כדאי להבין אותו, להתייחס אליו ולטפל בו. לגבי הילדים ניתן לומר באופן כללי שרמת הקושי שלהם להתמודד עם השינוי הכרוך במעבר בין מסגרת למסגרת עולה בהתאמה חד ערכית לגיל. דבר זה נובע מהתהליך הפסיכו-קוגניטיבי ההפוך שבו הגמישות הפסיכולוגית קטנה עם הזמן ורמת המודעות וההבנה גדלה עם הזמן. לעומת זאת אצל ההורים הקושי הגדול יותר הוא בדרך כלל במעבר בין הגיל הרך לבית הספר היסודי – המעבר לכתה א' וזאת כמובן מבלי להקל ראש בקושי שההורים חווים במעברים האחרים.

כאנשי מקצוע במערכת החינוך העובדים עם הילדים וכהורים חשוב שנהיה מודעים לקשיים הכרוכים במעברים ונבין אותם. חשוב להיות בשיח עם הילד והוריו לקראת המעבר, להבין מהם החששות והשאלות ולסייע בהכנה לקראת השינוי. הכנה טובה תעזור בהתמודדות מיטבית עם המעבר ותגביר את סיכויי ההצלחה בהתמודדות עמו. שינוי כרוך תמיד בקושי ובסיכון אך באותו הזמן הוא בעיקר סיכוי להתקדמות ושיפור, מהווה קרש קפיצה לצמיחה והתפתחות וככזה כדאי לראות אותו. חלק מתהליך המעבר כרוך מטבע הדברים בתהליכי פרידה וגם הם חשובים להבנה ולהתייחסות בעבודה עם הילד והוריו.


1. המוכנות למעבר לכתה א'

פעמים רבות נשאלת השאלה באיזה גיל כדאי להעלות את הילד לכתה א' וההורים טרודים בשאלה זו רבות. מסתבר כי בארצות שונות בעולם נוהגים לעשות זאת בגילאים שונים. באנגליה למשל הילדים עולים לכתה א' בגיל 5, בארצות הברית בגיל 6 ובארצות מזרח אירופה בגיל 7. עם זאת מסיבות שונות ולאו דווקא ברורות הרי שבמרבית הארצות כמו גם בישראל נקבע גיל 6 כגיל המעבר מהגן לכתה א'. האם זהו הגיל הנכון? לא בטוח...ידוע כי ילדים צעירים מאוד כבר בגילאי 3-4 מסוגלים לרכוש קריאה. בקהילות היהודיות בגלות היה נהוג ללמד את הילדים הצעירים כבר בגילאי 3-4 עברית ב"חדר" עוד לפני עלותם לכתה א'. "החדר" היה למעשה כיתת לימוד קטנה שבה למדו הילדים לקרוא עברית יחד עם לימודי תורה שבעל פה. הם אמנם הצליחו ברובם ללמוד לקרוא עברית ברמה הטכנית עוד בגיל ארבע - חמש, אך האם דבר זה אומר כי הם היו בשלים בגיל זה לבית הספר? התשובה היא שלא בהכרח. מסיבות התפתחותיות משולבות – חברתיות, קוגניטיביות וריגשיות יש קשר ישיר בין גיל לבין בשלות להשתלבות במסגרות חינוכיות בעיקר בגילאים הצעירים. המעבר של הילדים מסביבת הלמידה הגנית המותאמת לצרכיהם ההתפתחותיים לסביבת הלמידה הבית ספרית בכיתה א' שדרישותיה שונות מאוד הוא קשה. בגן הילדים הלמידה נעשית דרך פעילות כשהילדים לומדים בכל מרחבי החיים: בארגז החול, בחצר, בטיול... והדרישה לישיבה ולריכוז ממושך ליד שולחן או במפגש הינה מצומצמת.

לעומת זאת כבר בכיתה א' הילדים נדרשים לשעות רבות של ישיבה על כיסא, להקשבה ולריכוז במשימות רבות ולעיתים קשות. זהו שינוי דרמטי הדורש הסתגלות לא פשוטה ולכן נושא הבשלות ובעיקר הבשלות הרגשית הוא קריטי להצלחת הילד במעבר. יש בתי ספר שבהם מונהגת שיטה של "כתה א' גנית" שבה יש יותר אנשי צוות, יותר מרחבי פעילות ויצירה מותאמים (למשל חצר גרוטאות, משחקי חצר וכו'), פחות דרישה לישיבה ממושכת בכיתה וללא שיעורי בית ומבחנים אך אלו הן מסגרות נדירות במקומותינו. לו בכל בתי הספר היו כיתות א'-ב' "גניות" המותאמות יותר לצרכי הילדים בגילאים 5-8 הרי שגם שאלת הבשלות הייתה נראית אחרת ובוודאי שלילדים המעבר היה קל יותר וכך גם התפקוד בסביבה הבית ספרית. מומלץ מאוד שכל בית ספר ינסה ככל יכולתו ליצור בכיתות א'-ב' סביבה לימודית הדומה ככל היותר למתכונת זו. גם אם אין אפשרות לייצר סביבה פיזית גנית הרי שניתן ליצור אותה מבחינת תכנית הלימודים והגישה החינוכית. חשוב שבבית הספר לא יהיה לחץ כבד על סיום רכישת הקריאה בתום כתה א' או אפילו ב'. הילדים ירכשו לבסוף את הקריאה ללא קשר לשיטת הלימוד ובקצב המתאים להם. לעיתים קרובות מבדקי המעקב הנעשים בכיתות אלה מתוך גישה הגורסת שכל הילדים חייבים להגיע להישגים מסוימים בכל תקופת זמן נתונה, גורמים לאווירת לחץ על המורים המועצמת לעיתים על ידי המנהלים וללחץ מיותר ואף מזיק על הילדים וההורים. חשוב להבין את תהליך ההתפתחות הלימודי של הילד, לסייע לו יותר במידת הצורך אך לא להלחיץ ולבקר דבר העלול ליצור פגיעה רגשית-התפתחותית. דבר זה נכון גם בתחום רכישת יסודות החשבון שבו לחץ וביקורת עלולים לפגוע רגשית אף יותר וליצור חסמי למידה ממשיים שקשה מאוד לטפל בהם לאחר מכן.


2. התלבטויות לקראת המעבר לכתה א'

א. מהי בשלות למעבר?

יש לחדד ולומר כי רוב רובם של ילדי הגן הבוגרים בשנתון המתאים בגיל 6 בשלים למעבר לכתה א'. אם ישנה התלבטות כלשהי בשאלת מוכנותו הקוגניטיבית, הרגשית והחברתית של הילד תהליך ההתלבטות והטיפול נעשה לאורך כל השנה בשיתוף פעולה בין הגננת וההורים ובמידת הצורך אנשי מקצוע נוספים כגון פסיכולוג הגן, היועצת החינוכית וכו'.

באופן תיאורטי הבשלות למעבר מהגן לכתה א' צריכה לבוא לידי ביטוי במספר תחומים מרכזיים:

מבחינה רגשית על פי התיאוריה הפסיכו-סקסואלית של פרויד הילד צריך להיות בשל למעבר בין השלב האנאלי (האדיפלי) בגילאי 4-6 לשלב החביון בגילאי 6-12 (חיימוביץ', 2010).

מבחינה חברתית על פי התאוריה הפסיכו-חברתית של אריקסון הילד צריך להיות בשל למעבר משלב היוזמה מול אשמה (גילאי 3-6) לשלב היצרנות מול נחיתות המתאים לגילאי 6-12 (Erikson,1968).

מבחינה קוגניטיבית על פי התאוריה הפסיכו-קוגניטיבית של פיאז'ה הילד צריך להיות בשל למעבר מהשלב הפרה - אופרציונלי (גילאי 4-7) לשלב האופרציות המוחשיות המתאים לגילאי 7-12 ((Piaget & Inhelder, 1973.

היום יחסית לתקופה שבה נכתבו תיאוריות התפתחותיות אלה העומדות עדיין במבחן הזמן ונחשבות לתקפות עד היום, יש שינוים מסוימים בבשלות הפיזיולוגית והקוגניטיבית המתרחשת בגיל קצת צעיר יותר. עם זאת אין עדות לשינויים כאלה בהתפתחות הרגשית. בשלות משולבת זו -רגשית, חברתית וקוגניטיבית מביאה את הילד ליכולת לתפקוד עצמאי המותאמת לדרישות החדשות של הסביבה הבית ספרית בכיתה א'.

באופן מעשי בשלותו של הילד לכתה א' צריכה לבוא לידי ביטוי בארבעה כישורים מרכזיים:

  1. כישורים רגשיים: הילד מסוגל לבטא את רגשותיו ולומר את רצונותיו בצורה ברורה. יש לשים לב כיצד הילד מתמודד במצבי קונפליקט ותסכול: האם הוא בוכה ונכנס להתקף זעם שקשה לו לצאת ממנו? האם הוא נמנע? מסתגר, או מנסה שוב להתמודד עם התסכול תוך בקשת עזרה? כיצד הילד מתמודד עם מעברים בסדר היום בגן: האם הוא עובר בקלות מפעילות לפעילות או מגלה אי שקט במעברים או מתנגד להם?

  2. כישורים חברתיים: הילד יודע לשחק, לפתור בעיות ולהסתדר בקבוצה.

  3. כישורים דידקטיים: הילד מסוגל לרכוש וליישם ידע נלמד ברמת גילו.

  4. כישורי עצמאות: בשירותים, בלבוש, בשולחן האוכל, בפרידה מותאמת מההורים.

במידה וכישורים אלה קיימים אין כל צורך לשפר את מוכנות הילד בסדנאות "אימון כישורים אישיים / בניית אסטרטגיות" שונות המוצעות לעיתים להורים.

במידה וכישורים אלה זקוקים לחיזוק יש לבנות לילד תכנית עבודה אישית מקצועית בגן מאחר ולכל ילד יש אפיונים שונים וצרכים שונים. אין כאן "מתכון" או "מרשם" שמתאים לכל הילדים (מבטים, 2016), כפי שלמעשה מוצע ב"סדנאות מוכנות" למיניהן.

כל ארבעת הכישורים קשורים זה לזה ומשפיעים זה על זה וחשוב להבין כי חוסר בשלות רגשית וחברתית של הילד תשפיע על למידתו הדידקטית. לעיתים קרובות רמתו הקוגניטיבית של הילד מבלבלת ואיננו שמים מספיק לב לקשייו הרגשיים. לכן צריך לשים את הדגש על בחינת הפן הרגשי שהוא למעשה המפתח המרכזי להצלחת ההשתלבות בכתה א'.

הורים ואנשי מקצוע סבורים לעיתים כי הפרמטר המרכזי בבחינת שאלת המוכנות לכתה א' היא הכישורים בתחום האוריינות - כלומר שליטה במיומנויות בסיס לקראת רכישת קריאה וכתיבה כגון הכרת כול האותיות, קריאת וכתיבת שמם ושמות אחדים נוספים של בני משפחה או ילדים בגן. לדעתנו זהו היבט חשוב אך בוודאי אינו הפרמטר המרכזי שהוא הצד הרגשי. עם זאת נתייחס כאן לפן זה בהרחבה.


משרד החינוך קובע כי "רכישת הקריאה והכתיבה אינה משימה פשוטה לילדים. תהליך זה מתרחש בהדרגתיות במשך שנים רבות.... התפתחות האוריינות בכלל ורכישת התשתית לקראת קריאה וכתיבה בפרט, אינם תהליכים המתרחשים מעצמם. קידומן מחייב טיפוח מושכל באמצעות תיווך מצד המבוגר" (משרד החינוך, 2007. עמודים: 5-7). אוריינות אם כך מתייחסת לשפה במשמעות הרחבה ובאופן יותר ממוקד לקריאה ולכתיבה. משרד החינוך אינו מצפה שילד העולה לכתה א' ידע לקרוא ולכתוב. בתכנית הלימודים לגן הילדים - תשתית לקראת קריאה וכתיבה נאמר: "אין כוונת התכנית ללמד ילדי גן לפענח מילים וטקסטים או לכתוב טקסטים בכתב תקין, שכן הגן אינו המסגרת שבה אמורים הילדים ללמוד קרוא וכתוב במובן הפורמלי" (משרד החינוך, 2007. עמוד 8). נשאלת השאלה איך עושים זאת בגיל הגן, מה צריך ילד הגן מבחינת המוכנות האלפביתית לכתה א'? התשובה היא כי בגיל הגן על הילד לפתח אוריינות מוקדמת הכוללת שלוש מיומנויות:

  1. מיומנויות אלפביתיות וראשית רכישת קריאה וכתיבה - הכוונה היא שלילדים תהיה תשוקה ועניין בסוף שנות הגן ללמוד לקרוא ולכתוב, הם ינסו לכתוב ולקרוא כל מיני מילים מיוזמתם, יבינו את עיקרון האלף-בית וכן יהיו רגישים ומודעים לצלילי השפה.

  2. יכולת לשונית מותאמת גיל - אוצר המילים של הילדים יגדל, הם ידעו לשוחח זה עם זה ברמה המתאימה לגילם, להביע את עצמם ולהבין מה אומרים להם.

  3. חיבור משמעותי לספרים - הילדים יהיו חשופים לספרות ילדים, יבינו מה מספר הסיפור, יאהבו שמספרים להם סיפור, ילמדו מהסיפור וידעו כיצד להחזיק ספר בכיוון הנכון של הכתב - כלומר שלא יחזיקו את הספר הפוך וידעו שקוראים מימין לשמאל.

גן הילדים אינו בית ספר ולכן הלמידה האוריינית צריכה להיות מותאמת לגן. הגננות צריכות לדעת לזמן לילד למידה אוריינית באמצעים שיהיו מהנים, רלוונטיים ומעוררים את סקרנותו. הן צריכות לטפח את האוריינות מתוך מרחבי החיים של ילד הגן ולא לאמן אותו באמצעים שאינם חלק מהלמידה החווייתית כגון דפי עבודה היכולים להמאיס עליו את הלמידה ולעכב אותה במקום לקדמה. למידה זו צריכה להתבצע באמצעות לימוד דרך פעילות חווייתית הכוללת כתיבה בדרך שמשמעותית לילד (כמו להכין תפריט או שלט למסעדה שהילד בנה בתיווך הגננת...), משחקי אותיות וצלילים, חשיפה לשפה הכתובה באמצעות עיון בספרים והקראת סיפורים ושירים, קריאה של מילים העולה מתוך סקרנות וצורך של הילד: קריאה בתוך הגן – לדוגמא על גבי חפצים ולוחות. קריאה סביבתית מחוץ לגן - לדוגמא בטיול לשים לב ולנסות לקרוא שלטים, מספרים, סימנים בדרך וכו'...


ב. מעבר מוקדם מהרגיל

לעיתים יש הורים המעוניינים להעלות את ילדיהם לבית הספר בגיל צעיר באופן חריג. דבר זה נקרא "הדלגה", כלומר דילוג על שנת הגן האחרונה. על ההורים המעוניינים בכך לפנות למשרד החינוך ולבקש אישור מיוחד. על פי משרד החינוך - " הדלגה: הקדמת המעבר לבית הספר והכניסה לכיתה א' עבור ילדים בעלי יכולות גבוהות מהממוצע ברוב תחומי ההתפתחות שתאריך לידתם הוא לא יאוחר מ-31 במרס והאמורים להיכנס בשנת הלימודים העוקבת לגן חובה" (חוזר מנכ"ל, 2015. סעיף 1.1). כלומר ילד שהיה בן 5 עד ה- 31 למרץ 2018 יוכל אם יעבור את "וועדת ההדלגה" לעלות לכתה א' בספטמבר 2018. בוועדה זו הנערכת בשירות הפסיכולוג-חינוכי קובעים על פי חוות דעת הגננת, חוות דעת רופא ילדים וחוות דעת פסיכולוגית האם הילד בשל לעלות לכתה א' למרות גילו הצעיר או לא. כאן יש לומר מילת הזהרה - מתוך חקר מקרים של הדלגה, הניסיון האמפירי מראה כי ילדים רבים מבין אלה שעלו לכתה א' בגילאים צעירים בין שעברו וועדת הדלגה ובין שלא היו זקוקים לכך, גילו קשיים הסתגלותיים, רגשיים ולימודיים מהותיים. קשיים אלה אינם מופיעים בהכרח מיד בתחילת כתה א'. לעיתים הם מתגלים או ששמים לב אליהם יותר בשלבים מאוחרים יותר אך הם מלווים את הילד לאורך שנות לימודיו והשפעתם ניכרת מאוד. לכן מומלץ לשקול היטב את כדאיות המעבר המוקדם.


לדוגמא (מתוך חקר מקרה): ת' עלתה לכתה א' בגיל חמש וחצי. מיד עם תחילת השנה נכרו אצלה סימנים של חוסר שקט פסיכו-מוטורי, היו לה התפרצויות זעם מלוות בבכי והתנגדות ללמידה ולקבלת סמכות. היא גלתה ילדותיות רבה ואגוצנטרית דבר שהשפיע על יחסיה עם בני כיתתה. פעמים רבות ההורים הוזעקו לבית הספר לאור תקריות שונות. יחד עם זאת מבחינה לימודית היא הצליחה להשתלב בצורה שנראתה סבירה ולפעמים היו לה ימים רגועים יותר. רמת השפה הדבורה שלה הייתה תמיד גבוהה והיא בטאה עצמה מאוד יפה. ת' היא ילדה אינטליגנטית ומרשימה ומכלול דברים זה גרם לבלבול בהבנת מצבה. הבעיות נמשכו גם בכיתה ב' ולתוך כתות ג' ו-ד'. רק בכיתה ד' התברר כי למעשה הילדה לא רכשה ממש את הקריאה ויש לה תסכולים רבים עקב כך. לאחר התערבות שכללה עזרה לימודית אינטנסיבית וטיפול רגשי מלווה בהדרכת הורים החל שינוי משמעותי לטובה מסוף כתה ד' עם שיפור הדרגתי בכיתות ה' + ו' אך לא כל הקשיים נעלמו. בשיחה שקיימה יועצת בית הספר עם ההורים כשהילדה הייתה כבר בכתה ה' הם ספרו על ההתלבטויות הרבות שהיו להם לגבי השארתה לשנה נוספת בגן. בדיעבד הם הביעו חרטה על ההחלטה להעלותה בעיקר מהסיבה של חוסר הבשלות הרגשית. לדבריהם הדבר שבלט אצל בתם יותר מכל הייתה איכות החיים שנפגעה והסבל שהיא עברה לאורך שנים. יש לציין כי אבחונים שעברה הילדה במהלך שנות בית הספר היסודי שללו ליקויי למידה וליקויים אחרים למעט קשיים רגשיים על רקע הקשיים בבית הספר.


ג. דחיית המעבר

קיימת גישה הגורסת כי השארת הילד בגן לשנה נוספת תגרום בהכרח לבשלות רבה יותר במעבר לבית הספר אולם בפועל אין בטחון בכך ולכן צריך לבדוק כל מקרה לגופו לעומק לפני שמקבלים החלטה. מאחר ובדרך כלל ילדים נשארים לשנה נוספת על הבסיס הרגשי נתרכז בנקודה זו. מצבו הרגשי של הילד קשור בדרך כלל למשפחתו ולהוריו. מניסיון אמפירי של הגננות עולה כי הרבה פעמים כשיש לילד קושי רגשי וההורים מקבלים הדרכה הורית מקצועית ומשנים במקצת את התייחסותם המשפחתית, הילד מתחזק רגשית, הבעיה נפתרת או לפחות מתמתנת והצורך בהישארות בגן מתבטל. מהצד השני כאשר ההורים אינם מודרכים הקושי הרגשי בדרך כלל נשאר. אם נשאיר ילד כזה בגן לשנה נוספת כאשר כל הדפוסים המשפחתיים אינם משתנים, מצבו לא ישתנה ואולי אף יחמיר ולכן ייתכן מאוד שאין בכך טעם.

ובכל זאת אם שוקלים להשאיר ילד שנה נוספת בגן בגלל קשייו הרגשיים ולאחר שכל ההיבטים המשפחתיים נבדקו וטופלו, חשוב לתת את הדעת לשאלות הבאות:

  1. האם שנה נוספת בגן הילדים תחמיר את הקשיים בגינם חושבים להשאיר את הילד, תשאיר אותם במצב הקיים או תשפר אותם?

  2. האם שנה נוספת בגן הילדים תיצור פערים בין הילד לבני גילו ומה יהיו המשמעויות לכך בעתיד?

  3. האם שנה נוספת בגן הילדים תיתן אפשרות לילד לממש יכולות שלא באות לידי ביטוי בנקודת זמן זו?

במידה והוחלט להשאיר את הילד שנה נוספת בגן חשוב מאוד להגדיר: במה בדיוק מצפים שהילד ייתרם משמעותית יותר בשנה זו מול התרומה הצפויה בבית הספר? מה רוצים לקדם אצל הילד מבחינה רגשית, חברתית ולימודית?

3. כיצד נכין את הילד למעבר לכתה א'?

מעבר לכישורים הנחוצים עליהם כבר דיברנו בהקשר המוכנות למעבר לכתה א' והסתגלות מוצלחת לבית הספר, יש בראש וראשונה לתת את הדעת לצד הרגשי של הילד. ילד שעולה לשלב חדש בחייו (כתה א', חטיבת ביניים, תיכון, צבא) עולה אל הלא נודע. הליכה אל הלא נודע מרגשת את הילד אך בו בזמן גם מעלה בו חששות ולעיתים אף חרדות. כדי להקל על הילד את העלייה לשלב הבא עליו לדעת לאן הוא עובר, להכיר פיזית את בית הספר, מי האדם שיהיה שם לקבל אותו, מי יעזור לו ולמי הוא יפנה כשיצטרך. כשהילד ידע זאת סביר להניח כי הוא יירגע...יש מקום לעזור להורים ולצוות הגן לפתח אסטרטגיה כיצד להקשיב לילד, להבין את חששותיו ולהרגיעם. המסר של ההורה, הגננת והמורה צריך להיות: אני אתן לך יד ואלווה אותך, אעזור לך להרגיע את פחדיך, אך אני לא *"אאמן" אותך כדי ש"תתאים" לבית הספר או כדי ש"תצליח" בבית הספר כי אני סומך עליך ובטוח בהצלחתך!


*"אימון" זה במיוחד כשהוא נעשה בקבוצה ב"סדנת הכנה" הוא מסר לא נכון, כאילו משהו לא בסדר אצל הילד. זהו מסר מלחיץ כלפי ההורים וגם כלפי הילדים והוא מיותר ומזיק.

ילדים מטבעם הם בריאים, שמחים, והדבר האחרון שאנו רוצים כאנשי חינוך הוא "לתקן" אותם ולקחת להם שמחה זו כדי שיתאימו לתבניות.


המטרה היא ליווי במעבר לכתה א' ולא אימון ותיקון.

כיצד עושים זאת מבחינה מעשית?

*כל הפעולות הנ"ל יערכו לפני המעבר לכתה א'.


מה כדאי לעשות מבחינת הצוות החינוכי:

הגננת ובית הספר בונים יחדיו תוכנית מעברים לקראת בית הספר. תוכנית זו ידועה מראש, נכנסת לתוכנית הניהולית השנתית, נמשכת כל השנה וכוללת:

1. ארבעה עד חמישה מפגשים חווייתיים בשנה משותפים לילדי הגן וילדי כתה א' ונערכים בבית הספר בשעות הפעילות. דוגמאות למפגשים:

א. שיעור ספורט/תנועה/מוזיקה משותף.

ב. סדנת יצירה משותפת בכיתה.

ג. פיקניק משותף ולאחריו משחקי חברה בחצר.

2.מפגשים אישיים של הגננת עם הילדים שבהם הגננת תשוחח עם הילד על הרגשתו לקראת המעבר ותראה מה מרגש אותו לקראת מעבר זה ואם יש דברים שמטרידים אותו. דוגמא לפגישה כזו ניתן לראות בנספח א'.

3. המורה של כתה א' והגננת יתאמו מפגש בו המורה תגיע לגן (בסביבות חודש אפריל-מאי). הגננת תכין מבעוד מועד ביחד עם הילדים, שאלות שילדי הגן רוצים לשאול לקראת המעבר לבית הספר. במפגש משותף המורה ביחד עם הגננת יענו על כל השאלות האלו ויאפשרו לילדי הגן לשאול עוד שאלות. דבר זה מרגיע את הילדים.


מה כדאי לעשות מבחינת ההורים:

1.חשוב לבקר עם הילדים בחצר בית הספר באופן עצמאי אחר הצהרים כדי שיכירו את המקום.

2.לאפשר לילד עצמאות בלבוש, בשירותים, בשולחן האוכל ובפרידה מותאמת כשהולכים לגן.

3.מבחינה חברתית - לצאת עם הילד לשחק בחוץ במשחקי כדור או במשחקים אחרים שדורשים אינטראקציה חברתית עם ילדים אחרים.

4.להקפיד שהילד יכיר קודים חברתיים-תרבותיים כמו למשל לומר "בוקר טוב" ו"להתראות" כשהוא בא ויוצא מהגן, לומר "תודה", "בבקשה", "סליחה" וכו'...

5.להיות באמת עם הילד ולא רק לידו... לדוגמא: להקריא לילד סיפור מידי ערב. דבר המפתח הן מבחינה דידקטית (חשיפה למילה הכתובה ולספר) והן מבחינה רגשית כאשר מדברים על הסיפור. לשחק עם הילד במשחקי שולחן כגון "מלחמה", "רביעיות", "לוטו", "זיכרון" וכו' המפתחים את הידע והחשיבה.

*אין כל צורך בחוברות עבודה של מוכנות לכיתה א' ובאימונים מסוג זה. סוג עבודה זה מעיק על הילד, משעמם אותו ויכול ליצור אנטגוניזם והתנגדות.


6.להקשיב לילד באמת ולא לחקור אותו. לא לשאול "מה היה היום בגן" ? (חקירה) וכן לשאול: "איך עבר עליך היום בגן"? שאלה המאפשרת לילד לבחור מה לספר ומתי ולא לחוש שהוא תחת חקירה.

  • הקשבה אמיתית לילד מתאפשרת במצבים משפחתיים (ארוחה ללא טלפונים ניידים) או במצבים אינטימיים (סיפור, משחק, מקלחת בגיל הצעיר. בית קפה, נסיעה באוטו בגיל מבוגר).

אנו סבורים כי הכנה כזו שעושים ההורים תעזור להם לעזור לילדיהם במעבר לכתה א' ובכל שלב נוסף בחיים.

*חשוב מאוד שהורים שיש להם התלבטויות לגבי מוכנות ובשלות ילדם למעבר לכתה א' יפנו ביוזמתם לגננת וישתפו אותה בכך.



מה כדאי לעשות מבחינת ההורים והצוות החינוכי יחדיו:

שיחות כלליות:

1. לקבוע שיחה כללית של ההורים עם מורת כתה א' והמנהלת להסבר על כתה א' ובית הספר.

2. לקבוע שיחה להורי הילדים העולים לכתה א' עם יועץ בית הספר. בשיחה זו ההורים יוכלו להעלות דברים מהם הם חוששים עם המעבר של ילדם ושעליהם הם רוצים לשוחח.

מטרת השיחה המרכזית היא להקשיב להורים ולתת להם מענה רגשי.


שיחות אישיות:

3. לאפשר להורים המעוניינים בכך גם פגישה אישית עם יועץ בית הספר.

4. לקבוע שיחת הכרות אישית של ההורים עם המורה של כתה א' החדשה, היועץ והמנהלת לפני תחילת השנה בבית הספר.

5. לקיים ביקור בית של מורת כתה א' בבית הילד.

4. התלבטויות לאחר המעבר לכתה א'

לעיתים נדירות מתעוררת שאלה האם תפקודו של הילד בכיתה א' הוא כזה שיש הכרח להחזירו לגן. יש לבחון שאלה זו מהפן הלימודי, החברתי ובעיקר הרגשי. מומלץ להתמקד בשאלה הפשוטה האם לילד טוב בכיתה א' או האם רע לו? האם איכות חייו נפגעת או שמא הוא עדיין בתהליך הסתגלות עם אופק חיובי בטווח הקצר? האם הוא בא בהרגשה קשה בבוקר לבית הספר והאם הוא סובל במשך היום? אם התשובות לשאלות אלה הן כי הילד נמצא במצב הגורם לו לתסכול ולסבל יום יומי כי אז יש מקום לשקול ברצינות את החזרתו לגן. במקרה זה יש לעשות זאת מוקדם ככל הניתן על מנת למנוע או לפחות לצמצם נזקים ולתת את מירב הזמן לעבודה על שיפור הבשלות והמוכנות בגן. לדוגמא (מתוך חקר מקרה): ס' עלה לכתה א' בגיל 6 כמעט אך כבר מיד ביום הראשון גילה קשיים רבים שבאו לידי ביטוי בבכי בלתי פוסק, בחוסר שקט, בסירוב לקבלת הוראות ובנסיונות בריחה מהכיתה...מצב זה נמשך מספר שבועות ועל אף מאמצי הצוות לא חל בו שינוי עד להחלטה להחזירו לגן כחודש לאחר תחילת שנת הלימודים. בשנה שלאחר מכן חזר ס' לבית הספר לכתה א' והשתלב בה היטב.

*חשוב לומר כי על מנת לקבל החלטה כה מורכבת על החזרת ילד מכתה א' לגן יש לבצע תהליך מסודר הכולל התייעצות עם כלל גורמי המקצוע של בית הספר והגן בתיאום ובהסכמת ההורים ובאישור הפיקוח של משרד החינוך.


סיכום

תוחלת החיים היום ארוכה. אנשים חיים עד גיל 85-90 בממוצע ויש להם המון זמן לחיות. מתוך כל החיים הילדות בגיל הרך נמשכת רק כ- 8 שנים ואמורה לכלול בתוכה את שנות הגן ואת כתות א'-ב'. כלומר יש לה זמן קצר של 7-8 שנים יחסית לכל החיים.

ילד צריך בעיקר לשחק וכך הוא לומד באמת. אם נחשוב על כך לעומק נבין כי הילדות היא זמן קצוב, היא לא תחזור! אסור לנו כאנשי חינוך וכהורים לפגוע בזכות של הילדים להיות ילדים ולחוות את הילדות. ולכן המטרה צריכה להיות לזמן לילד את מה שצריך בתקופת הילדות ולא לקצר אותה. כדי לעשות זאת צריך בכל רגע נתון לבדוק מה הילד צריך מאתנו? ולא מה אנחנו רוצים שהוא יהיה....


ג'ון דיואי - פילוסוף ,פסיכולוג ואיש חינוך אמריקאי אומר כי הילדות אינה הכנה לבגרות כי אם תכלית בפני עצמה. לכן, החינוך הוא עצם הפעולה של חיים פוריים ואינו אמצעי לחיים. בהסתכלות על הילדים מתוך התייחסות לאמירה זו נובע כי חיי הילדים הם ערך בפני עצמו ולא שלב הכנה לעתיד. הם מהווים את נקודת המוצא, התכלית, והתפתחותם היא זו הקובעת את אמת-המידה לחינוך, כאשר החינוך משמש תהליך של חיים בהווה ולא הכנה לקראת חיי העתיד (Simpson & Stack,2010;Efrat, 2016)).


מהדברים המובאים לעיל ניכר כי עיקר העבודה החינוכית צריכה להיעשות ברמת המבוגרים: הורים, צוותים חינוכיים...ולא ברמת הכנת הילד שכאמור בדרך כלל הוא למעשה מוכן למעבר. קיים קשר ישיר בין הרגשת ההורה ובין ההסתגלות של הילד למעבר (בכל גיל). ככל שההורה רגוע יותר המעבר יהיה קל וחלק יותר... ולכן חשוב לתת לכך מקום לקראת המעבר.

ילדים מטבעם זורמים...הסביבה היא זו שצריכה להערך כדי לא לעצור את הזרימה הכל כך טבעית והבריאה של ילד בגיל הרך.

הילדים שלנו יודעים לחיות, ליהנות, לפעול, לעשות וימשיכו לדעת זאת אם אנחנו המבוגרים לא נפגע ביכולתם זו. הם נולדו עם כישורים אלה ומשכללים אותם עם הזמן. הבה נתמוך בהם ונקשיב להם בדרך מקצועית שתעזור להם להפיק את המרב מעצמם עכשיו וגם בבגרותם.




מקורות

Cohen, I.B. (1970). Dictionary of Scientific Biography, Vol. 11, p.43. New York: Charles Scribner's Sons.

Efrat, M. (2016). Development of children's Social-Communicative Patterns through a Multi-Dialogical approach in the Kindergarten. Doctoral thesis. Cluj-Napoca: Babes Boliay University

Erikson, E.H. (1968). Identity: Youth and crisis, New York: Norton.

Piaget, J., & Inhelder, B. (1973). Memory and intelligence. New York: Basic Books.

Simpson, D.J., & Stack, S.F. (eds.). (2010). Teachers, leaders and schools: Essays by John Dewey (33–36). Carbonale, IL: Southern Illinois University Press.


חוזרי מנכ"ל (2015). עץ מדורים 3. ארגון ומינהל 3.10 רישום והעברות תלמידים הוראות קבע 3.10-15 הדלגת ילד לכיתה א'.

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Applications/Mankal/EtsMedorim/

חיימוביץ'. שאול (2010). פרויד והפסיכיאטריה. ישראל: הוצאת רסלינג.

לסרי, דן. (2004). חינוך בביצת הפתעה. ישראל: הוצאת באופן טבעי.

משרד החינוךץ (2016). מבטים. מסתכלים בסביבה טבעית על ילדים. ישראל: גף פרסומים משרד החינוך. משרד החינוך, (2007). תשתית לקראת קריאה וכתיבה תוכנית לימודים לגן הילדים בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי. תל אביב: הוצאת מעלות.


נספחים

נספח א' דוגמא למפגש אישי בין גננת לילדה לקראת המעבר לכתה א'

את עולה לכתה א', איך את מרגישה עם זה? אני מתרגשת שאני עולה לכיתה א', למה? כי אף פעם לא הייתי שם רק ביקרתי. לומדים בכיתה א' יותר מהר מהגן, מה לומדים? אני לא יודעת מה לומדים. מה היית רוצה ללמוד? הייתי רוצה ללמוד איך סופרים באנגלית, אותיות באנגלית , למה בארץ ישראל יש בה את יום העצמאות, אני לא יודעת את זה. למה את חושבת? אני חושבת כי לפחות ביום אחד צריך להראות כמה אנחנו הילדים עצמאיים ומצליחים לעשות משהו לבד. איך זה קשור ליום העצמאות? חוגגים יום העצמאות לארץ ישראל ואנחנו הילדים מראים לה בחגיגה כמה אנחנו עצמאיים.

יש משהו שאת רוצה לומר על הגן? אני אתגעגע לגן כי אני אוהבת את הגן כי לפעמים יוצאים לטיולים וגם ביום שישי יש יום קצר. מה זאת אומרת? יום קצר מעייף רק קצת. ביום ארוך אני מתעייפת כל כך.


יש משהו שאת חוששת לקראת המעבר לכתה א'? אני חוששת שיתקרב תן לבית הספר זה קרה לאחותי. אז מה תעשי? אם יתקרב תן אז לא נלך לבית הספר כי יבקשו שלא נבוא, כי תן זו חיה מסוכנת. היא פחדנית אבל גם נושכת ויש לה מחלה.

מה היית רוצה מהמורה שתהיה לך? אני רוצה שתהיה לי מורה מצחיקה ונחמדה כי אני אוהבת לצחוק ואני לא אוהבת להיות מרושעת, אני אוהבת להיות נחמדה. מה זאת אומרת? כשאני מרושעת לא רוצים לשחק איתי ושאני נחמדה אז כן. מה את יודעת על בית הספר? אני יודעת שיש בבית הספר הפסקות, מה זה הפסקות? שלא לומדים בהן ואפשר לצאת החוצה או לשחק בפנים. וזה טוב? הפסקה זה יותר טוב משיעור כי צריך מתישהו לקחת אויר ולשחק.

מה עוד את יודעת? אני יודעת שלפעמים יוצאים לטיולים בבית הספר וזה לא תמיד כמו בגן. אני לא יודעת למה. אני יודעת שלבית הספר מביאים אוכל מהבית, מה שרוצים, מביאים בקבוק מים, טלפון כדי שההורים ידעו מתי לבוא לקחת. מה זאת אומרת? כשנגמר היום אני מתקשרת להורים והם יודעים לבוא לקחת אותי.


מה את רוצה לדעת על בית הספר? אני רוצה לדעת למה בבית ספר לומדים יותר מהגן.

מה את מאחלת לעצמך לקראת המעבר לכתה א'? אני מאחלת לעצמי בהצלחה בבית ספר. מה זאת אומרת הצלחה? הצלחה זה שכיף לי.



*על המחברים:

* שי אפרת בעל תואר ד"ר לפסיכולוגיה, הוא יועץ חינוכי, מטפל בדרמה תרפיה ומורה לחינוך מיוחד בבתי ספר של משרד החינוך. הוא גם מרצה בחוג לחינוך במכללת עמק יזרעאל.

*מולי אפרת בעלת תואר ד"ר לחינוך, היא גננת ומדריכת גננות, מפתחת הגישה הדיאלוגית בגן הילדים מטעם משרד החינוך.