Our Recent Posts

מעבר ילדי גן לכתה א' – היבטים תיאורטיים ומעשיים

שי אפרת, מולי אפרת

תקציר

האם הילד שלי מוכן לכתה א'? האם עלי להשאירו בגן שנה נוספת על מנת שיהיה בשל יותר ויצליח יותר? אלו הן שאלות המעסיקות מאוד את ההורים ובאופן דומה אך גם שונה את הצוות החינוכי בגן הילדים. במאמר זה אנו מנסים לענות על שאלות מורכבות אלה ולשרטט דרך מועילה לבחינתן ולפתרונן. כשמדברים על מעברים בחיים ניטש וויכוח האם יש להכין את הילד לשלב הבא בצורה יזומה או לאפשר לו לחוות את החיים ומה שהם מזמנים לו ומתוך כך לאפשר לו את הלמידה. ישנו ויכוח שניטש בין מסגרות: בי"ס היסודי היה רוצה שהגננות יכינו את הילדים בצורה שתתאים לאורחות החיים שלו... בי"ס התיכון היה רוצה שבי"ס היסודי יכין את הילדים בצורה שתתאים לאורחות החיים שלו... המאמר משלב ידע תיאורטי מתוך מקורות ספרותיים וכן ניסיון אמפירי רב שנים של הכותבים יחד עם חקר מקרה. מטרתו של המאמר היא לנסות ולשלב כוחות מתוך הבנה שמסגרות החינוך הן שונות אך כולן מתייחסות לאותו הילד. התפקיד של כל מסגרת היא לקבל את הילד כפי שהגיע אליה ולקדם אותו באופן מיטבי מהנקודה הזאת מבלי לעסוק במתן ציונים כלפי המסגרות הקודמות האם הם הכינו מספיק טוב את הילד או לא...במאמר מובאת התבוננות רחבה על התהליכים המתרחשים הן בגן והן בבית הספר המשלימים אלה את אלה מתוך תפיסה שלילדים זכות לחוות ילדות שלמה ומאושרת בעולם בו תוחלת החיים עולה, הבגרות מתארכת והילדות נשארת אי שם הרחק מאחור...

כתבה בעיתון ״שיעור חופשי״


דן לסרי, פילוסוף ואיש חינוך, כותב בספרו "חינוך בביצת הפתעה":"תסמונת המוכנות״.


החיים הם קשים, אין מה לומר... יש מכונים המכינים לבגרות ויש כאלה לפסיכומטרי... יש קורסי הכנה לקראת הצבא, קורסי מכינה לפני האוניברסיטה וכולם יודעים שהאוניברסיטה היא הכנה לחיים... בגן הגננות שוקדות על מוכנות לכתה א'. בבית הספר היסודי מכינים את הילדים כדי שיוכלו ללכת לתיכונים יוקרתיים....הדבר המוזר, כמעט הייתי אומר, העצוב, הוא שלא כל ההכנות הללו ממש מכינות אותנו. מסתבר שיש הרבה הפתעות בדרך, למרות כל ההכנות, ואנו עומדים בפניהן חסרי אונים שהרי הפתעות , מעצם הגדרתן, הן דבר שאי אפשר להתכונן אליו.... אם אנשים במקום לבלות את זמנם בהכנה לחיים, פשוט יחיו, יעשו, יפעלו, ייהנו, הם יהיו גם מוכשרים יותר לחיות, לעשות, לפעול, להנות". (לסרי, 2004. עמודים: 78-79).


מבוא - מעברים בהתפתחות האדם ואנלוגיה למעברים במערכת החינוך

החוק הפיזיקאלי הראשון שניסח אבי הפיזיקה המודרנית אייזיק ניוטון קובע שכל גוף שואף להתמיד במצבו וכך יהיה כל עוד לא יופעלו עליו כוחות אחרים (Cohen, 1970). עקרון דומה מתקיים גם בפסיכולוגיה האנושית- האדם שואף להתמיד במצבו ובדרך כלל יעשה שינוי רק אם כוחות חיצונים או במילים אחרות המציאות יכפו עליו לעשות זאת. כאשר השינוי מתרחש מתקיים תהליך של הסתגלות והתאמה (אקומודציה ואדפטציה) בהתאם לעקרונות שניסח אבי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ז'אן פיאז'ה ((Piaget & Inhelder, 1973. פיאז'ה התייחס אמנם בעיקר לתהליכים הפסיכו-קוגניטיביים אך מובן שיש כאן גם שילוב של תהליכים רגשיים-חברתיים דינאמיים עליהם כתב לראשונה אבי הפסיכולוגיה החברתית אריק אריקסון (Erikson, 1968). אריקסון הדגיש כי הצלחת ההתמודדות עם כל שלב מעבר תקבע במידה רבה מאוד את איכות החיים ואת מידת ההצלחה בשלבים הבאים.

בהמשך לתפיסות אלה יש לראות גם את המעברים משלב לשלב במערכת החינוך ובחיים בכלל (מגן צעיר לגן בוגר, מגן לכתה א', מכתה ו' לחטיבת הביניים, מחטיבת הביניים לתיכון, מהתיכון לצבא ומשם ללימודים גבוהים, עבודה וכו'), כמהווים נקודת קושי. עם זאת יש לשים לב להבדלים בין התהליכים שעוברים הילדים ואלה שעוברים ההורים. אלו הם תהליכים מקבילים ודומים אך הם אינם זהים. מעבר משמעותו שינוי וככזה כדאי להבין אותו, להתייחס אליו ולטפל בו. לגבי הילדים ניתן לומר באופן כללי שרמת הקושי שלהם להתמודד עם השינוי הכרוך במעבר בין מסגרת למסגרת עולה בהתאמה חד ערכית לגיל. דבר זה נובע מהתהליך הפסיכו-קוגניטיבי ההפוך שבו הגמישות הפסיכולוגית קטנה עם הזמן ורמת המודעות וההבנה גדלה עם הזמן. לעומת זאת אצל ההורים הקושי הגדול יותר הוא בדרך כלל במעבר בין הגיל הרך לבית הספר היסודי – המעבר לכתה א' וזאת כמובן מבלי להקל ראש בקושי שההורים חווים במעברים האחרים.

כאנשי מקצוע במערכת החינוך העובדים עם הילדים וכהורים חשוב שנהיה מודעים לקשיים הכרוכים במעברים ונבין אותם. חשוב להיות בשיח עם הילד והוריו לקראת המעבר, להבין מהם החששות והשאלות ולסייע בהכנה לקראת השינוי. הכנה טובה תעזור בהתמודדות מיטבית עם המעבר ותגביר את סיכויי ההצלחה בהתמודדות עמו. שינוי כרוך תמיד בקושי ובסיכון אך באותו הזמן הוא בעיקר סיכוי להתקדמות ושיפור, מהווה קרש קפיצה לצמיחה והתפתחות וככזה כדאי לראות אותו. חלק מתהליך המעבר כרוך מטבע הדברים בתהליכי פרידה וגם הם חשובים להבנה ולהתייחסות בעבודה עם הילד והוריו.


1. המוכנות למעבר לכתה א'

פעמים רבות נשאלת השאלה באיזה גיל כדאי להעלות את הילד לכתה א' וההורים טרודים בשאלה זו רבות. מסתבר כי בארצות שונות בעולם נוהגים לעשות זאת בגילאים שונים. באנגליה למשל הילדים עולים לכתה א' בגיל 5, בארצות הברית בגיל 6 ובארצות מזרח אירופה בגיל 7. עם זאת מסיבות שונות ולאו דווקא ברורות הרי שבמרבית הארצות כמו גם בישראל נקבע גיל 6 כגיל המעבר מהגן לכתה א'. האם זהו הגיל הנכון? לא בטוח...ידוע כי ילדים צעירים מאוד כבר בגילאי 3-4 מסוגלים לרכוש קריאה. בקהילות היהודיות בגלות היה נהוג ללמד את הילדים הצעירים כבר בגילאי 3-4 עברית ב"חדר" עוד לפני עלותם לכתה א'. "החדר" היה למעשה כיתת לימוד קטנה שבה למדו הילדים לקרוא עברית יחד עם לימודי תורה שבעל פה. הם אמנם הצליחו ברובם ללמוד לקרוא עברית ברמה הטכנית עוד בגיל ארבע - חמש, אך האם דבר זה אומר כי הם היו בשלים בגיל זה לבית הספר? התשובה היא שלא בהכרח. מסיבות התפתחותיות משולבות – חברתיות, קוגניטיביות וריגשיות יש קשר ישיר בין גיל לבין בשלות להשתלבות במסגרות חינוכיות בעיקר בגילאים הצעירים. המעבר של הילדים מסביבת הלמידה הגנית המותאמת לצרכיהם ההתפתחותיים לסביבת הלמידה הבית ספרית בכיתה א' שדרישותיה שונות מאוד הוא קשה. בגן הילדים הלמידה נעשית דרך פעילות כשהילדים לומדים בכל מרחבי החיים: בארגז החול, בחצר, בטיול... והדרישה לישיבה ולריכוז ממושך ליד שולחן או במפגש הינה מצומצמת.

לעומת זאת כבר בכיתה א' הילדים נדרשים לשעות רבות של ישיבה על כיסא, להקשבה ולריכוז במשימות רבות ולעיתים קשות. זהו שינוי דרמטי הדורש הסתגלות לא פשוטה ולכן נושא הבשלות ובעיקר הבשלות הרגשית הוא קריטי להצלחת הילד במעבר. יש בתי ספר שבהם מונהגת שיטה של "כתה א' גנית" שבה יש יותר אנשי צוות, יותר מרחבי פעילות ויצירה מותאמים (למשל חצר גרוטאות, משחקי חצר וכו'), פחות דרישה לישיבה ממושכת בכיתה וללא שיעורי בית ומבחנים אך אלו הן מסגרות נדירות במקומותינו. לו בכל בתי הספר היו כיתות א'-ב' "גניות" המותאמות יותר לצרכי הילדים בגילאים 5-8 הרי שגם שאלת הבשלות הייתה נראית אחרת ובוודאי שלילדים המעבר היה קל יותר וכך גם התפקוד בסביבה הבית ספרית. מומלץ מאוד שכל בית ספר ינסה ככל יכולתו ליצור בכיתות א'-ב' סביבה לימודית הדומה ככל היותר למתכונת זו. גם אם אין אפשרות לייצר סביבה פיזית גנית הרי שניתן ליצור אותה מבחינת תכנית הלימודים והגישה החינוכית. חשוב שבבית הספר לא יהיה לחץ כבד על סיום רכישת הקריאה בתום כתה א' או אפילו ב'. הילדים ירכשו לבסוף את הקריאה ללא קשר לשיטת הלימוד ובקצב המתאים להם. לעיתים קרובות מבדקי המעקב הנעשים בכיתות אלה מתוך גישה הגורסת שכל הילדים חייבים להגיע להישגים מסוימים בכל תקופת זמן נתונה, גורמים לאווירת לחץ על המורים המועצמת לעיתים על ידי המנהלים וללחץ מיותר ואף מזיק על הילדים וההורים. חשוב להבין את תהליך ההתפתחות הלימודי של הילד, לסייע לו יותר במידת הצורך אך לא להלחיץ ולבקר דבר העלול ליצור פגיעה רגשית-התפתחותית. דבר זה נכון גם בתחום רכישת יסודות החשבון שבו לחץ וביקורת עלולים לפגוע רגשית אף יותר וליצור חסמי למידה ממשיים שקשה מאוד לטפל בהם לאחר מכן.


2. התלבטויות לקראת המעבר לכתה א'

א. מהי בשלות למעבר?

יש לחדד ולומר כי רוב רובם של ילדי הגן הבוגרים בשנתון המתאים בגיל 6 בשלים למעבר לכתה א'. אם ישנה התלבטות כלשהי בשאלת מוכנותו הקוגניטיבית, הרגשית והחברתית של הילד תהליך ההתלבטות והטיפול נעשה לאורך כל השנה בשיתוף פעולה בין הגננת וההורים ובמידת הצורך אנשי מקצוע נוספים כגון פסיכולוג הגן, היועצת החינוכית וכו'.

באופן תיאורטי הבשלות למעבר מהגן לכתה א' צריכה לבוא לידי ביטוי במספר תחומים מרכזיים:

מבחינה רגשית על פי התיאוריה הפסיכו-סקסואלית של פרויד הילד צריך להיות בשל למעבר בין השלב האנאלי (האדיפלי) בגילאי 4-6 לשלב החביון בגילאי 6-12 (חיימוביץ', 2010).

מבחינה חברתית על פי התאוריה הפסיכו-חברתית של אריקסון הילד צריך להיות בשל למעבר משלב היוזמה מול אשמה (גילאי 3-6) לשלב היצרנות מול נחיתות המתאים לגילאי 6-12 (Erikson,1968).

מבחינה קוגניטיבית על פי התאוריה הפסיכו-קוגניטיבית של פיאז'ה הילד צריך להיות בשל למעבר מהשלב הפרה - אופרציונלי (גילאי 4-7) לשלב האופרציות המוחשיות המתאים לגילאי 7-12 ((Piaget & Inhelder, 1973.

היום יחסית לתקופה שבה נכתבו תיאוריות התפתחותיות אלה העומדות עדיין במבחן הזמן ונחשבות לתקפות עד היום, יש שינוים מסוימים בבשלות הפיזיולוגית והקוגניטיבית המתרחשת בגיל קצת צעיר יותר. עם זאת אין עדות לשינויים כאלה בהתפתחות הרגשית. בשלות משולבת זו -רגשית, חברתית וקוגניטיבית מביאה את הילד ליכולת לתפקוד עצמאי המותאמת לדרישות החדשות של הסביבה הבית ספרית בכיתה א'.

באופן מעשי בשלותו של הילד לכתה א' צריכה לבוא לידי ביטוי בארבעה כישורים מרכזיים:

  1. כישורים רגשיים: הילד מסוגל לבטא את רגשותיו ולומר את רצונותיו בצורה ברורה. יש לשים לב כיצד הילד מתמודד במצבי קונפליקט ותסכול: האם הוא בוכה ונכנס להתקף זעם שקשה לו לצאת ממנו? האם הוא נמנע? מסתגר, או מנסה שוב להתמודד עם התסכול תוך בקשת עזרה? כיצד הילד מתמודד עם מעברים בסדר היום בגן: האם הוא עובר בקלות מפעילות לפעילות או מגלה אי שקט במעברים או מתנגד להם?

  2. כישורים חברתיים: הילד יודע לשחק, לפתור בעיות ולהסתדר בקבוצה.

  3. כישורים דידקטיים: הילד מסוגל לרכוש וליישם ידע נלמד ברמת גילו.

  4. כישורי עצמאות: בשירותים, בלבוש, בשולחן האוכל, בפרידה מותאמת מההורים.

במידה וכישורים אלה קיימים אין כל צורך לשפר את מוכנות הילד בסדנאות "אימון כישורים אישיים / בניית אסטרטגיות" שונות המוצעות לעיתים להורים.

במידה וכישורים אלה זקוקים לחיזוק יש לבנות לילד תכנית עבודה אישית מקצועית בגן מאחר ולכל ילד יש אפיונים שונים וצרכים שונים. אין כאן "מתכון" או "מרשם" שמתאים לכל הילדים (מבטים, 2016), כפי שלמעשה מוצע ב"סדנאות מוכנות" למיניהן.

כל ארבעת הכישורים קשורים זה לזה ומשפיעים זה על זה וחשוב להבין כי חוסר בשלות רגשית וחברתית של הילד תשפיע על למידתו הדידקטית. לעיתים קרובות רמתו הקוגניטיבית של הילד מבלבלת ואיננו שמים מספיק לב לקשייו הרגשיים. לכן צריך לשים את הדגש על בחינת הפן הרגשי שהוא למעשה המפתח המרכזי להצלחת ההשתלבות בכתה א'.

הורים ואנשי מקצוע סבורים לעיתים כי הפרמטר המרכזי בבחינת שאלת המוכנות לכתה א' היא הכישורים בתחום האוריינות - כלומר שליטה במיומנויות בסיס לקראת רכישת קריאה וכתיבה כגון הכרת כול האותיות, קריאת וכתיבת שמם ושמות אחדים נוספים של בני משפחה או ילדים בגן. לדעתנו זהו היבט חשוב אך בוודאי אינו הפרמטר המרכזי שהוא הצד הרגשי. עם זאת נתייחס כאן לפן זה בהרחבה.


משרד החינוך קובע כי "רכישת הקריאה והכתיבה אינה משימה פשוטה לילדים. תהליך זה מתרחש בהדרגתיות במשך שנים רבות.... התפתחות האוריינות בכלל ורכישת התשתית לקראת קריאה וכתיבה בפרט, אינם תהליכים המתרחשים מעצמם. קידומן מחייב טיפוח מושכל באמצעות תיווך מצד המבוגר" (משרד החינוך, 2007. עמודים: 5-7). אוריינות אם כך מתייחסת לשפה במשמעות הרחבה ובאופן יותר ממוקד לקריאה ולכתיבה. משרד החינוך אינו מצפה שילד העולה לכתה א' ידע לקרוא ולכתוב. בתכנית הלימודים לגן הילדים - תשתית לקראת קריאה וכתיבה נאמר: "אין כוונת התכנית ללמד ילדי גן לפענח מילים וטקסטים או לכתוב טקסטים בכתב תקין, שכן הגן אינו המסגרת שבה אמורים הילדים ללמוד קרוא וכתוב במובן הפורמלי" (משרד החינוך, 2007. עמוד 8). נשאלת השאלה איך עושים זאת בגיל הגן, מה צריך ילד הגן מבחינת המוכנות האלפביתית לכתה א'? התשובה היא כי בגיל הגן על הילד לפתח אוריינות מוקדמת הכוללת שלוש מיומנויות:

  1. מיומנויות אלפביתיות וראשית רכישת קריאה וכתיבה - הכוונה היא שלילדים תהיה תשוקה ועניין בסוף שנות הגן ללמוד לקרוא ולכתוב, הם ינסו לכתוב ולקרוא כל מיני מילים מיוזמתם, יבינו את עיקרון האלף-בית וכן יהיו רגישים ומודעים לצלילי השפה.

  2. יכולת לשונית מותאמת גיל - אוצר המילים של הילדים יגדל, הם ידעו לשוחח זה עם זה ברמה המתאימה לגילם, להביע את עצמם ולהבין מה אומרים להם.