תאוריה בנושא: שיח בין שווים- רכישת מיומנויות השיח

שיח מאפשר לאדם להיות נוכח בעולם. הוא טומן ומשלב בתוכו מילים, אמונות, תאוריות, ערכים, מעשים, עמדות, מחוות ומבטים. מתוך התייחסות לנושא השיח בגן הילדים חשוב לציין כי בגני הילדים בחברה המערבית מתקיימים מפגשים של כל מליאת הגן או מפגשים בקבוצות קטנות יותר בגן. במפגשים אלו, לעיתים, הגננת מבקשת מהילדים להביע דיעה או לספר חוויה, כאשר שאר הילדים אמורים להקשיב לחבריהם. עם זאת ניתן לומר כי הילדים לא באמת מקשיבים זה לזה. הסיבות לכך נובעות מכך שהם עסוקים בלקבל רשות מהגננת לדבר ולספר את מה שהתבקשו. בנוסף, קשה להם לבטא את מה שהם רוצים להגיד בצורה עניינית ועוד יותר קשה להם לשבת ולהקשיב לחבריהם. מחקרים מצאו כי ניתן ללמד ילדי גן לשוחח אך לשם כך דרושים מודעות של הגננת ואימון ותרגול של הילדים והגננת כמשתתפי השיח . אחד מעמודי התווך של הגישה הדיאלוגית בגן הילדים הם הלמידה והשימוש במיומנויות השיח מתוך הבנה כי שיח מאפשר לילדים הזדמנויות רבות לדבר את הרעיונות והתאוריות שלהם, להיפגש עם נקודות מבט שונות ולחקור את המחשבות שלהם עם ילדים אחרים.

במיומנויות השיח הנרכשות בגן העובד בגישה הדיאלוגית המשתתפים צריכים ללמוד להקשיב זה לזה ולדבר בשפה מכבדת אחד כלפי השני. באופן ספציפי יותר בדברם הילדים לומדים להשתמש בביטויי גישוש כמו 'לדעתי', 'אני חושב' לומדים לא לשלול את דעת חברם ובמקום זאת לומר את דעתם המנוגדת, בדרך מקבלת בעזרת משפטים כמו 'אני חושב אחרת' או 'דעתי שונה מדעתך'.

השיח בדרך זו מתרחש ללא הצבעה של הילדים וללא מתן רשות לדיבור על ידי גננת. הכלל שמלמדים את הילדים הוא ש"רק אחד יכול לדבר". הרציונל לכך הוא שאם הילדים מצביעים ומחכים לקבלת רשות דיבור, הם לא באמת לומדים להקשיב זה לזה, שכן דעתם נתונה לניסיון לצוד את תשומת ליבה של הגננת במטרה לקבל רשות דיבור. בנוסף, הם עסוקים בלחשוב על מה שהם מתכננים להגיד ברגע שיקבלו את רשות הדיבור, מה שמוביל לכך שהם לא לומדים לקחת אחריות על התזמון בכניסה לשיח, שצריך להיות מתוך קשב. לעומת זאת, כאשר הילדים משוחחים ללא הצבעה, ומודעים לכך שרק ילד אחד יכול לדבר בכל פעם, הם קשובים זה לזה, מתוך רצון להשתלב בשיח.

לרציונל זה יש השלכה ברורה על תפקידה של הגננת בשיח. היא מהווה חלק ממעגל השיח, המנחה שלו אך לא המנהלת שלו. הילדים לומדים לא לדבר או להסתכל רק על הגננת שכן היא לא מרכז השיח, ולכן הישיבה היא במעגל ולא בצורת חית. הלכה למעשה, תפקיד הגננת הוא לפתוח ולסכם את השיח  ולהנחות את הילדים לדבר בשפה מכבדת הכוללת בתוכה ביטויי גישוש. בנוסף, עליה לעזור להם לרכוש את מיומנות התזמון בכניסה לשיח, כמו גם ללמדם לדבר בכל פעם ילד אחד, והכל, ללא הצבעה ומתן רשות דיבור על ידיה. תפקיד נוסף שיש לגננת בהנחיית השיח הוא לפנות מקום לילדים שלא הצליחו להשתלב בדיבור בו, ולשאול אותם אם הם היו רוצים לומר משהו בנושא, כאשר היא נותנת בידם את הבחירה אם לומר משהו או לא. בדרך זו היא נותנת את המקום לשוני בין הילדים בקבוצה.

הדרך שבה הילדים משוחחים זה עם זה ומקשיבים זה לזה, מפתחת רמות גבוהות של אמון בקרבם ומבוססת על ערכים של כבוד והקשבה אחד לדברי השני. כך נוצר מרחב בו אפשר להשמיע את כל קולות הילדים, כשהקבוצה מקשיבה קשב רב לקולות אלו. אחד המושגים המרכזיים בגישה הדיאלוגית בגן הילדים הינו שיח בכלל ושיח פילוסופי בפרט. תרומתם מתבטאת  בפיתוח כישורים קוגניטיביים, חברתיים ותקשורתיים של הילדים. הלכה למעשה ניתן לומר כי כישורים אלו באים לידי ביטוי בכך שהילדים לומדים לנהל משא ומתן, לחשוב עם העמיתים לשיח על נקודות מבט שונות, לפתח את הרעיונות שלהם על סמך הקשבה לרעיונות העמיתים שלהם, ולשאול שאלות המעוררות חשיבה וחקירה . כמו כן הילדים לומדים, תוך כדי אימון בשיח, לפתח יכולת להשתמש באמפטיה ואכפתיות כלפי שאר המשתתפים, לצד חשיבה ביקורתית .

לסיכום ניתן לומר כי כדי לאפשר את השיח בין שווים ואת רכישת מיומנויות השיח, יש להתאמן בשיח דיאלוגי. שיח דיאלוגי מבוסס על אימון בקשב לאחר וכבוד לדבריו, ואימון זה נעשה על ידי למידה מתווכת בידי הגננת. למידה זו מלמדת את הילדים לומר את דבריהם  ללא רשות דיבור של הגננת אלא מתוך הקשבה, ומלמדת  מתי זה הזמן הנכון להיכנס לשיח. בעזרתה  לומדים הילדים לשוחח מתוך קשב. בנוסף , כאשר הם לא מסכימים לדברי חברי הקבוצה  הם לומדים לא לשלול את דברי חבריהם אלא לציין את אי ההסכמה בצורה מכבדת.

כל זה מוביל למסקנה כי דפוסים חברתיים תקשורתיים בגן הדיאלוגי כמו יכולת לשוחח בדרך של קשב וסובלנות לאחר, ללא פן שיפוטי תוך הפגנת איפוק וקבלת דעותיו של האחר,  מתעצבים ונרכשים בעזרת אימון בכישורי השיח.

מולי אפרת, עבודת דוקטורט. 2016